יום ראשון, 10 באפריל 2016

בטטת אוניברסיטה


חטיף רחוב שהפך לפופולרי בטקסי סיום של אוניברסיטאות בטוקיו, ובהמשך החל להמכר בדוכני רחוב תוך שמירה על השם העממי -"דאייגאקו אימו", שאפשר לתרגם לבטטה של האוניברסיטה. 

הבטטה היפנית (שמפורסמת בקליפה הסגולה שלה) מתוקה מאד, ומזכירה מרקם של דלורית אפויה, למרות שבדרך כלל מטגנים אותה כדי להעצים טעמים וליצור קליפה קשיחה. מבחוץ יש גלייז מתוק מאד של סוכר חום, ולדעתי גם משהו סוייתי. אפשר לאכול אותה חמה (עדיף) או קרה. 







קארי יפני


עם כל הכבוד לסושי וראמן, יש מאכל נוסף שחי מתחת לרדאר אבל הוא הממכר מכולם. השם יכול להטעות כי טעמי קארי מזוהים עם מטבחי דרום אסיה, ולכן הרבה תיירים מדלגים עליו, אבל הגירסה היפנית לא דומה לשום דבר אחר. 

יפנים אלופים בלקחת דברים ממוקמות אחרים ולעשות אותם טוב יותר. ראמן וטמפורה הן דוגמאות מעולות לצורך העניין, וגם הקארי היפני (שהגיע דווקא מהבריטים, שלמדו אותו מההודים) עבר הלאמה ושינוי דרמטי. די לשמוע שהם מוסיפים לו תפוחים ודבש כדי להבין כמה זה שונה מכל מנה הודית או תאילנדית שעומדת על הלשון. 

קארי מוגש כמעט תמיד עם אורז (ונקרא קארה רייסו), והוא מפוצץ באומאמי וטעמים עמוקים שמשחקים בלשון והמוח כמו במכונת פצ'ינקו.יכולים להצטרף אליו אין ספור תוספות, קרוקטים של גבינה, טונקצו, נתחי בשר או פירות ים, ושלל ירקות, כך שהמגוון באמת רחב. זו אחת המנות הפופולריות ביותר ביפן (אוכלים אותו הרבה יותר מאשר סושי), והוא האוכל האהוב על הילדים היפנים. למרות הכל הוא כמעט לא מוכר למערב.

כתבתי עליו בטיולים הקודמים, והפעם הצלחתי לשתף את מאיה באהבה שלי ולהפוך אותה לג'אנקית עם תעודות ("אפשר מבחינתי לאכול רק את זה עד סוף הטיול").
אם אתם מגיעים ליפן, אל תפספסו אותו! (רשת המסעדות coco curry היא מקום נהדר להתחיל) 

הנה מבחר צלחות שונות - 







Yuba - tofu skin


זרקור על מנה קטנה ונהדרת שניסינו בטונקצייה בקיוטו. 
כשמבשלים חלב סויה לטופו, נוצר קרום עליון שמסירים אותו מספר פעמים תוך כדי הבישול. זה לא נשמע מלהיב, ולי אישית העלה זכרונות לא טובים מקרום של חלב, אבל המקרה כאן שונה. 
את הקרום הזה אוספים לערמות קטנות, ומטגנים בשכבת פנקו עבה וגסה. התוצאה מפתיעה ממש. הפנים רך ונוזלי כמו מוצרלה, והחוץ קריספי ומחזיק את כל העסק יציב. 
למרות שהפנים מתנהג ממש כמו לביבת גבינה רותחת, הוא בכלל לא שמנוני, וזה מפתיע מאד. זה הדבר הטבעוני הקרוב ביותר לגבינה שטעמתי מעולם. 

למסעדה קוראים Tonkatsu Hamakatsu. אכלנו בשני סניפים שלה, אחד בשינג'וקו שהיה שקט ונעים. והשני בתחנת קיוטו (בקומה 11 של מתחם המסעדות באיזור שנקרא theCube), שם גם אכלנו את קרום הטופו המטוגן. הסניף הקיוטואי היה די עמוס ומתוייר. (ויש עליו הרבה ביקורות בטריפ אדוויזר)



© Memories of a Gaijin
Maira Gall